התנגדות צריכה להפוך לחלופה
הצעה רגילה המבקרת את הממשלה יכולה לבטא אי שביעות רצון פוליטית, אך אינה מפילה את הקבינט. הכלל הקונסטרוקטיבי דורש ממפלגות האופוזיציה להתאחד לא רק נגד אדם אלא גם סביב פתרון משותף. כך קטן הסיכון שהמדינה תישאר בלי ממשלה רק משום שקבוצות שונות חלקו התנגדות זמנית.
הרוב חייב לכלול לפחות 61 חברים
בכנסת 120 מושבים ולכן נדרש רוב מוחלט. היעדרות או הימנעות אינן תמיכה בשינוי. ההצעה מציינת חבר כנסת שאמור להקים את הממשלה החדשה. אם היא מתקבלת, הנשיא מטיל עליו את התפקיד והחוק מגדיר את השלבים הבאים להקמת הממשלה.
משבר קואליציוני יכול להתפתח בדרכים אחרות
ממשלה יכולה לאבד את היכולת להעביר חוקים, להיכשל באישור תקציב או להסכים לפיזור הכנסת בלי להפסיד בהצבעת אי אמון. המנגנון הקונסטרוקטיבי אינו מבטיח יציבות בכל מצב. הוא קובע תנאי גבוה לדרך מסוימת אחת להחלפת ממשלה במהלך כהונת הכנסת.
הכלל משנה את אסטרטגיית האופוזיציה
מפלגה צריכה לשקול אם הצעה סמלית תיצור דיון ציבורי או אם יש רוב ממשי לראש ממשלה אחר. הבוחר צריך להבחין בין הצבעה שמבטאת מחאה לבין הצבעה שמתחילה בפועל החלפת ממשלה. לאותו שם של צעד פוליטי עשויה להיות משמעות משפטית שונה מאוד.
