מותגים מוכרים צמחו ממשפחות מהגרים
מייסדים ויוצרים של Ideal, Mattel, Marx, Hasbro, Kenner, Wham O ואחרים באו לעיתים קרובות ממשפחות ששורשיהן במזרח אירופה דוברת היידיש. הם הביאו ניסיון של שכונות עירוניות עניות, מלאכה מאולתרת וכבוד ללימוד. ענף חדש פתח גם מרחב לאנשים שהאנטישמיות הגבילה במקצועות ותיקים.
רשימת הצעצועים המפורסמים ארוכה במיוחד
רות הנדלר פיתחה את ברבי, ג׳ורג׳ לרנר יצר את מר תפוח אדמה וארתור מלין וריצ׳רד קנר הפיצו את חישוק הולה הופ. מוריס ורוז מיכטום התחילו לייצר דוב צעצוע בהשראת סיפור על הנשיא תיאודור רוזוולט. הצלחות נפרדות יצרו בהדרגה מערכת תעשייתית משותפת.
צעצועים סייעו להגדיר את הילדות כשלב עצמאי
המאה העשרים ראתה יותר ויותר בילד אדם בעל יצירתיות וצרכים משלו ולא רק מבוגר שעדיין לא הושלם. משחקים, ספרים ואחר כך טלוויזיה הרחיבו את המרחב הזה. קימל טוען שגם פסיכולוגים יהודים, סופרי ילדים ויוצרי קומיקס השתתפו בשינוי התרבותי.
ליצירתיות היה גם צל מסחרי
פרסום בטלוויזיה אפשר ליצרנים לדבר ישירות אל ילדים והפך אותם לסוכני קנייה משכנעים. התעשייה חיזקה סטריאוטיפים מגדריים וגזעיים ועודדה חומרנות. לכן הסיפור של קימל אינו חגיגה פשוטה. חפצים שמפתחים דמיון יכולים גם ללמד שכל רצון חדש צריך להפוך למוצר נוסף.
