כל המדינה היא אזור בחירה אחד
פתק בחיפה, בבאר שבע או בירושלים נכנס לאותה ספירה ארצית. השיטה מאפשרת ייצוג למפלגות רעיוניות, דתיות ומפלגות מיעוט גם בלי ריכוז מצביעים באזור אחד. היא גם מחלישה את הקשר הישיר בין חבר כנסת למקום מסוים, משום שהרשימה קובעת את סדר המועמדים.
אחוז החסימה מפריד רשימות קטנות
מפלגה זקוקה לפחות ל־3.25 אחוזים מן הקולות הכשרים כדי להשתתף בחלוקת המושבים. קולות לרשימה שלא עברה את הסף אינם יוצרים מנדט. בחירה במפלגה קטנה יכולה לבטא עמדה ברורה, אך גם לשאת סיכון שהקול לא ייוצג בכנסת.
נוסחת בדר עופר מטפלת בעודפים
לאחר החישוב הראשוני נותרים מושבים שאי אפשר לחלק לפי יחס פשוט. ישראל משתמשת בנוסחה הקרויה על שם חברי הכנסת יוחנן בדר ואברהם עופר. שתי רשימות רשאיות לחתום לפני הבחירות על הסכם עודפים ולהיחשב יחד בעת חלוקת המושבים האחרונים.
הבחירות מתחילות את הרכבת הממשלה
מפלגה אחת אינה מצליחה בדרך כלל לזכות לבדה ברוב של 61 מושבים. לאחר הספירה מתחיל משא ומתן קואליציוני. הנשיא מטיל את התפקיד על חבר הכנסת שלפי ההתייעצויות יש לו הסיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה. הבחירות קובעות את כוח המפלגות, אך ההסכמים ביניהן מעצבים את הקבינט.
