התאריך נמצא בתוך השם
לאותיות ט׳ ו ו׳ ערכים מספריים תשע ושש, וביחד הן מציינות את היום החמישה עשר באב. החג מתחיל כבר בערב הקודם, משום שהיום בלוח העברי מתחיל בשקיעת השמש. אמצע החודש הירחי חל גם סמוך לירח המלא, והאור הלילי משתלב באופן טבעי בסיפורים העתיקים על מפגש וחגיגה.
המשנה מספרת על ריקוד בכרמים
המקור המוכר מתאר צעירות לבושות לבן היוצאות לרקוד בכרמים, בזמן שהצעירים מחפשים בת זוג. ספרות חז״ל קושרת את התאריך גם לרגעים של פיוס ולחידוש הקשרים בין שבטי ישראל. לכן השכבה העתיקה אינה עוסקת רק באהבה בין שני אנשים, אלא גם בקשרים המתחדשים בתוך הקהילה.
במשך מאות שנים היום כמעט נעלם
לאחר חורבן הבית השני נותר ט״ו באב נוכחות שקטה בלוח. אין אומרים בו תחנון, אך לא התפתחה מערכת רחבה של טקסי חובה. דווקא המידה המצומצמת של הסדרה דתית הקלה על חזרתו בעידן המודרני. החברה הישראלית מילאה את השם הישן במופעים, חתונות, מפגשים והצעות מסחריות.
אין זו העתקה מדויקת של ולנטיין
ההשוואה ליום ולנטיין מסבירה במהירות את האווירה הנוכחית, אך מסתירה שורשים אחרים. ט״ו באב נובע מן הלוח העברי, מזיכרון חז״ל ומרעיון הפיוס שבא אחרי האבל של תשעה באב. בישראל זהו יום עבודה רגיל. נוכחותו ניכרת בעיקר בתרבות, במסעדות, במוזיקה ובחגיגות אישיות ולא בחופשה רשמית.
