השפה הישנה מעולם לא השתתקה לגמרי
במשך מאות שנים שימשה העברית לתפילה, ללימוד, לשירה, למכתבים ולקשר בין קהילות יהודיות רחוקות. היא לא הייתה שפת האם הרגילה של רוב האנשים, אך לא נעלמה. התחייה המודרנית לא יצרה שפה מאפס. היא הרחיבה את תפקידיה לבית, לבית הספר, למסחר, לעיתון ולפוליטיקה.
בן יהודה התחיל במשפחתו
לאחר שהגיע לארץ ישראל בשנת 1881 הוא קידם עברית בחיי היום יום ודיבר בה בבית. הוא פרסם עיתונים, חיפש מילים לחפצים מודרניים ועבד על מילון גדול. עקשנותו משכה תמיכה וגם התנגדות. הוא נעשה סמל משום שחיבר ניסוי אישי למסע ציבורי.
בית הספר הפך את המיזם לשינוי בין דורי
השינוי המכריע הגיע כאשר ילדים למדו מקצועות שונים בעברית ודיברו בה זה עם זה. מורים נאלצו ליצור מונחים למתמטיקה, לטבע ולמנהל. ועד הלשון ניסה לאחד מילים חדשות, אך הקבלה האמיתית תמיד הייתה תלויה במה שאנשים התחילו לומר בפועל.
העברית העכשווית נושאת מקורות רבים
ההגייה, אוצר המילים ומבנה המשפט התפתחו במגע עם יידיש, ערבית, רוסית, לדינו ושפות נוספות. השאלה אם זו שפה עתיקה שקמה לתחייה או תערובת חדשה מפשטת תהליך חי. העברית המודרנית קשורה לטקסטים ישנים ונושאת גם את ניסיונם של דוברים מארצות רבות.
